1. בבוקר יום כ"א אלול תש"ע (31.8.10) הלך ד.ק., תינוק של בית רבן כבן חמש שנים וחצי, לתלמוד התורה בו החל ללמוד כשלושה שבועות קודם לכן, בעיר מגוריו אופקים. במהלך שעות הבוקר, עת שהה בחצר המוסד החינוכי, התמוטטה עליו גדר ברזל במשקל מאות ק"ג, אשר הושענה על הגדר ההיקפית של החצר. לד. נגרמה פגיעת ראש קשה, וכתוצאה ממנה נפטר כעבור שעות מספר.
2. הוריו של ד. ז"ל תובעים את עמותת קרן התורה "אופקים" אשר הפעילה את תלמוד התורה בו למד (להלן:
העמותה) ואת חברת הביטוח שביטחה את העמותה. כמו כן תובעים הם את עיריית אופקים, שהייתה הבעלים של המבנה בו פעל תלמוד התורה (להלן:
העירייה), ואת משרד החינוך.
עיקר מעשי הרשלנות שמייחסים התובעים לעמותה מתבטאים בכך שהותירה את תלמידיה חסרי השגחה, לא מנעה מהם גישה למקום התאונה, העסיקה בעלי מקצוע חסרי כשירות בסיסית ולא פיקחה אחר ביצוע עבודותיהם, השאירה את גדר הברזל בחצר כשהיא שעונה על קיר ללא כל אמצעי שיבטיח את מניעת נפילתה, ולא דאגה להוציאה משטח תלמוד התורה. כנגד העירייה ומשרד החינוך טוענים התובעים, בין היתר, כי הללו התרשלו בפיקוחם על הנעשה בתלמוד התורה, לא ביצעו בו ביקורות בטיחות, לא דאגו למנוע כניסת תלמידים לשטח תלמוד התורה בזמן ביצוע עבודות במקום, ולא הוציאו צו סגירה עד להשלמת הטיפול בכל הליקויים הבטיחותיים שהיו בו.
העמותה שלחה הודעת צד ג' לעירייה, למשרד החינוך, ולמר אהרון טויטו, שהינו בעל רישיון כמנהל בטיחות, והוא שביצע את ביקורת הבטיחות בתלמוד התורה. כלפי העירייה ומשרד החינוך טוענת העמותה כי אלה לא דאגו לפקח ולא ביצעו ביקורות בטיחות באופן ראוי וסביר, ואפשרו את הלימודים במוסד. כלפי מר טויטו נטען, כי ביצע בדיקות בטיחות תקופתיות אולם לא התריע על הימצאותה של הגדר או שלא ביצע את הבדיקות המתחייבות כראוי.
העירייה שלחה הודעת צד ג' לעמותה ולמר יוסף נוימן, מנהל המוסדות החינוכיים של העמותה, למר טויטו, ולמשרד החינוך, וייחסה להם רשלנות כמתואר לעיל. בנוסף שלחה הודעת צד ג' לתובעים, בטענה כי שלחו את ילדם למוסד חינוכי מבלי לוודא את בטיחותו, מבלי שהתריעו על הסכנה שבמיקום גדר הברזל ולא רשמו את ילדם למוסד חינוכי מוכר.
ניתוח הראיות וממצאים
3. אקדים ואומר, כי מסיכומי העמותה עולה, כי אין היא כופרת באחריותה לתאונה, אולם סבורה היא כי גם העירייה, משרד החינוך ומר טויטו אמורים לחלוק עימה באחריות זו.
נפנה, אפוא, לבירור העובדות הרלוונטיות.
4. תלמוד התורה בו למד ד. הינו מוסד מוכר שאינו רשמי. בתור שכזה, עליו לקבל רישיון ממנהל משרד החינוך, על פי חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 (להלן:
חוק הפיקוח). את הבקשה לרישיון יש להגיש מדי שנה, אלא אם ניתן למוסד החינוכי רישיון קבוע (סעיף 11 לחוק הפיקוח). סעיף 5 לחוק הפיקוח קובע, כי על מנכ"ל משרד החינוך לקבל חוות דעת המתייחסת לבקשה מטעם רשות החינוך המקומית ומטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבניה. סעיף 6 לחוק קובע, כי על מנכ"ל משרד החינוך לקבל חוות דעת מרשות בריאות, וכי לא יינתן רישיון בהיעדר אישור של רשות הבריאות הרלוונטית כי אין היא מתנגדת לבקשה מבחינת תברואה. הוראת סעיף 9 לחוק הפיקוח קובעת, כי מנכ"ל משרד החינוך לא ייתן רישיון למוסד חינוכי שאינו מקיים רמה נאותה על פי התקן והנהוג בסוג המוסד מבקש הרישיון, בין היתר באשר לתנאי הבטיחות בו. נוהלי הרישוי קובעים, כי עם הגשת הבקשה, על המוסד לצרף דו"ח בטיחות של יועץ בטיחות מוסמך, המאשר כי המוסד בטיחותי. יועץ הבטיחות, כך למדנו מעדותו של מר יהודה פינסקי, מנהל האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך, מועסק על ידי העמותה ("הבעלות", בלשון המקובלת בתחום הנדון), והוא יכול להיבחר על ידה מתוך רשימה של יועצי בטיחות המאושרים על ידי המשרד. הדו"ח מוגש למשרד החינוך ונבדק על ידי קצין הבטיחות של המשרד. יועצים בטיחותיים של המשרד נשלחים כשיש סיבה לחשוש לקיומה של בעיה, למשל בשל תלונה או הערת הפיקוח על בעיה במוסד החינוכי, או במסגרת בדיקות מדגמיות רנדומאליות הנעשות במהלך השנה על ידי יועצי הבטיחות. אין חולק כי במקרה הנדון לא נשלח יועץ בטיחות של המשרד לבדיקת תלמוד התורה (עמ' 47-48 לפרוטוקול).
5. תלמוד התורה שבבעלות העמותה כולל בית ספר יסודי, אשר החל לפעול בשנת הלימודים תשס"ו (2006), והמיועד לתלמידי כיתות א'-ח'. בנוסף כולל הוא גן חובה, בו למד ד., הקרוי "מכינה לכיתה א'". הגן החל לפעול שנה מאוחר יותר. בידי העמותה היה רישיון עבור הגן לשנת הלימודים תשס"ט (2009), עת שכן הוא בכתובת אחרת. במהלך תשס"ט ביקר במוסד מפקח של משרד הבריאות (מכוחו של סעיף 6 לחוק הפיקוח, כפי שהוסבר לעיל), וקבע כי מבנה הגן אינו ראוי, מן הטעם ששטח החלונות אינו תואם את הדרישות. המפקח התנה את המשך הפעלת הגן במציאת פתרון לבעיית החלונות, בין במעבר לקומה העליונה במבנה בו שכן, בין במעבר למבנה אחר. לקראת שנת הלימודים תש"ע, בספטמבר 2009, הועבר בית הספר למבנה בו ארעה התאונה. הגן נותר בינתיים בכתובת הקודמת.
בנובמבר 2009 נערך ביקור נוסף בגן מטעם משרד הבריאות. הפעם הודיעה המפקחת כי אין היא מקבלת את הפתרון של מעבר לקומה העליונה ודרשה את העברת הגן למבנה אחר. מאחר שהמדובר היה בעיצומה של שנת הלימודים, ביקשה העמותה רשות להעביר את הגן למבנה אליו הועבר בית הספר. לטענת מר נוימן (סעיף 13 לתצהירו), נתקבל לכך אישור בעל פה על ידי גב' אילנה כהן ממשרד החינוך. יוער כאן, כי משרד החינוך לא זימן את גב' כהן לעדות מטעמו ולא מצאתי התייחסות ישירה לטענה האמורה בתצהירו של מר פינסקי. מכל מקום, ביום 1.1.10, הועבר הגן למבנה בו ארעה התאונה. עם המעבר, היה על העמותה לקבל מחדש רישיון של משרד החינוך, שהרי הרישיון מותנה, בין היתר, בחוות דעת של הרשויות השונות כמפורט בסעיפים 5 ו-6 לחוק הפיקוח, ובהתאמת המבנה לתנאים הנדרשים מכוח סעיף 9 לחוק האמור. מר נוימן טוען בתצהירו (סעיף 15), כי תחילה סרב משרד החינוך לדון בבקשה באמצע השנה, אולם בסופו של דבר הועבר עניינה של העמותה לוועדת חריגים, והוסכם כי יינתן רישיון רטרואקטיבי, בכפוף להמצאת האישורים המתאימים. בתצהירו מפרט מר נוימן את הקושי (שאינו מענייננו) להשיג את אישורו של משרד הבריאות, עובדה שגרמה לכך ששנת הלימודים תש"ע הסתיימה בלא שהיה בידי העמותה רישיון להפעלת הגן במקום אליו הועבר.
6. בכל הנוגע לאישור הבטיחות, העמותה הזמינה את מר טויטו, מנהל בטיחות מורשה, לעריכת ביקורת בטיחות בגן הילדים במקומו החדש. מר טויטו ביקר בגן, לטענתו, פעם אחת, ביום 26.4.10. ממצאיו מפורטים בדו"ח שכתב, ולפיהם יש מנורה מסוג לא מוגן בשירותים וברז בולט בקיר, ועוד נדרש המוסד "להמציא אישור למתקנים". הא ותו לא. לאחר שאמרו לו שהליקויים תוקנו, נתן למוסד אישור בטיחות, הנושא תאריך 8.6.10, על אף שלא הומצאו לו אישורים למתקנים. לטענתו, לא הייתה בכך דחיפות, למרות שציין בדו"ח מאפריל כי המדובר באישורים שהמצאתם נדרשת באופן מיידי ("קדימות 1"). לטענתו, סיווגם ככאלה היה בבחינת טעות שלו, שכן מן הבחינה המהותית לא הייתה דחיפות בהמצאתם ולכן ניתן על ידו האישור (עמ' 54).
7. נראה, כי אישור הבטיחות של מר טויטו לא הגיע למשרד החינוך, על אף שלטענת מר נוימן בתצהירו האישור נשלח במועדו, שכן ביום 24.8.10 הודיע משרד החינוך לעמותה כי הוא דוחה את הבקשה לפתיחת גן הילדים שבבעלותה, מן הטעם שלא הומצא אישור בטיחות, לא הומצא היתר בניה/שימוש חורג לגן ילדים, ולשכת הבריאות מתנגדת למתן הרישיון. למכתב הדחייה צורף גם צו סגירה, שעמד להיכנס לתוקף 30 יום מיום מסירתו (נספח ג' לתצהירו של מר פינסקי). פרק הזמן של 30 יום קבוע בחוק הפיקוח (סעיף 32(ג)). התאונה, כזכור, ארעה ביום 31.8.10, בטרם נכנס הצו לתוקף.
8. רישומם של ילדים ללימודים במוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי, מתבצע באמצעות העירייה. הרישום מתאפשר לאחר שהמוסד קיבל רישיון מטעם משרד החינוך. כאמור, בידי גן הילדים היה רישיון עבור שנת הלימודים תש"ע, והמעבר למבנה שהעמידה העירייה לרשות בית הספר של העמותה ארע באמצע אותה שנת לימודים. רישום הילדים לקראת שנת הלימודים תשע"א, בחודשים פברואר-מרץ 2010, נעשה על פי "סמל המוסד" (הרישיון) שקיבל הגן בשנת הלימודים הקודמת. מעדותו של מר פינסקי עולה, כי כיוון שהגן פעל מכוחו של הרישיון לשנת הלימודים תש"ע, והגיש בקשה לרישיון עבור המבנה החדש באפריל 2010, משרד החינוך לא יידע את העירייה והרישום היה בעצם לגן במבנהו הקודם (עמ' 46). רוצה לומר, הרישום התבצע לגן ללא רישיון אולם העירייה לא ידעה על כך בשלב הרישום. בהקשר זה יש להוסיף, כי מר פינסקי הודה שמשרד החינוך ידע, לכל המאוחר באפריל 2010, כי הגן עבר למבנה אחר, וכי הוא פועל ללא אישור בטיחות, ללא אישור רשות בריאות וללא שהומצא היתר בנייה (עמ' 47). רק ביום 1.9.10, עם הוצאת צו הסגירה, יודעה העירייה על כך.
זיקה נוספת של העירייה לתביעה מתבטאת בעצם בעלותה בנכס. עם זאת, לטענת מנהל מינהל החינוך בעירייה, מר אבי ביתן, בכל הנוגע למוסדות דוגמת זה הנדון אין זה מתפקידה או מאחריותה של העירייה לבדוק את תקינות או בטיחות המוסד, כי אם רק את הביטחון, היינו את השמירה המופקדת עליו. התקינות והבטיחות במוסדות אלה נבדקים על ידי משרד החינוך (סעיף 8 לתצהירו). ואכן מר נוימן העיד (עמ' 24) כי לא ידוע לו על מפקח בטיחות שנשלח אי פעם מטעם העירייה אל המוסד.
אלה, בכללותן, עובדות הרקע.
נברר עתה את העובדות הכרוכות בהתרחשות התאונה המחרידה.
9. לטענת מר נוימן בתצהירו (סעיפים 29-31), בעת שהעמותה קיבלה לידיה את המבנה מעיריית אופקים, שימשה הגדר לחלוקת החצר. מאחר שהעמותה רצתה להשתמש בכל שטח החצר, פרקה את הגדר ביום 1.1.10, עם העברת הגן למבנה. מר נוימן אישר בעדותו, כי את ההוראה לפרק את הגדר נתן הוא. ההוראה ניתנה על ידו לאיש תחזוקה. מפאת גודלה, לא ניתן היה לאחסן את הגדר במחסן, ועל כן הושענה על קיר הגדר ההיקפית, בעודה מחוברת באזיקונים "באופן חזק האמור למנוע ניתוק הגדר, ובוודאי על רקע טיפוס של ילד" (סעיף 31 לתצהיר, וראו גם עמ' 18-19 לפרוטוקול). לטענתו, כשבוע לפני התאונה סייר בחצר ובדק אישית כי הגדר מחוזקת ומאובטחת כראוי (סעיף 32 לתצהיר). בעדותו הוסיף, כי תחילה קובעה הגדר בשרשרת ברזל עם מנעול ורק בשלב מאוחר יותר הוחלף הקיבוע למספר רב של אזיקוני פלסטיק חזקים. למר נוימן לא היה מושג מי החליף את הקיבוע (עמ' 14, 17 לפרוטוקול). לדבריו, מאחר שלהבנתו כשהגדר מקובעת אין היא מהווה סכנה, לא ניתנו הנחיות ספציפיות לבדוק את הגדר במהלך הסיורים השוטפים שבוצעו בשטח על ידי הצוות החינוכי. עם זאת, במהלך הסיורים שהוא עצמו ביצע, היה מסתכל לראות שהגדר עודנה קשורה. לדעתו, כל עוד הייתה הגדר מקובעת באזיקונים לא ניתן היה להזיזה שלא באמצעות ציוד מיוחד לכך, וודאי שילד לא יכול היה לעשות כן. לפיכך, אין לו מושג כיצד ארע שהגדר התמוטטה על ראשו של ד..
10. אשר לביקורת של מר טויטו, בתצהיר טען מר נוימן כי הלה ביקר במקום, ראה את הגדר המושענת ולא העיר על כך דבר (סעיף 33 לתצהיר). בעדות הוסיף, כי לא מצא לנכון להפנות תשומת ליבו של מר טויטו לגדר, משום ש"אולי הוא לא ראה בעניין מפגע, אז אני לא צריך ללמד אותו את תפקידו" (עמ' 23). מר נוימן מסיק שמר טויטו ראה את הגדר משום שהוא סייר בכל השטח, כולל בחצר. מאחר שלא ניתן שלא לראותה, מבחינתו זו מסקנה ודאית (עמ' 28). אלא שמר טויטו טוען בתצהירו, כי ביום בו ערך את הביקורת (26.4.10) "לא הייתה כל גדר או שער מפורקים וצמודים לקיר בגן" (סעיף 3). בעדותו טען, כי למרות שביצע ביקורות במבנה עבור בית הספר שבבעלות העמותה, עוד קודם למעבר הגן אליו, כלל לא הייתה גדר שחצתה את החצר: "כשאני הייתי החצר הייתה פתוחה ... כשאני הייתי שם לא הייתה שום מחיצה" (עמ' 54). ועוד טען, כי "דברים בטיחותיים" הוא זוכר, ואם הוא רואה גדר תלויה, המהווה סכנה לילדים, "פשוט לי שאראה את זה ואציין את זה" (עמ' 54). ובמקום אחר: "אין מציאות שתהיה גדר כזו ואני לא אראה" (עמ' 55).